הקב"ה הוא תכלית הטוב וטבע הטוב ותאוותו להיטיב. לפיכך ברא אדם, ועולם בשביל האדם. וכך ירדה הנשמה לעולם ירידה שהיא בבחינת גלות צורך עליה וגאולה, כדי שיהיה לה טוב יותר ממה שהיה לה בעולמות העליונים קודם ירידתה לעולם הזה. ועל דרך זה בעולם הזה עצמו, ישנה הירידה של הגלות לצורך העליה של הגאולה האמיתית והשלימה בימות המשיח. ועל כן, רוחו של משיח קדמה לבריאת העולם, כשהמטרה והתכלית לגלות את השכינה ואור האין סוף בעולם הגשמי הזה על ידי משיח צדקנו בבחינת גילוי נעלה יותר מגילוי האור שהיה קודם הבריאה והצמצום, ודוקא פה בעולם הזה התחתון. ולפיכך כל התפילות אינן אלא על הגאולה האמיתית והשלימה בגילוי השכינה בבית המקדש השלישי והנצחי, כשמשיח צדקנו בראשנו.
חובת הציפייה לישועה והאמונה במשיח, תכלית הבריאה, היא מצוה, אחת וראשונה מתרי"ג המצוות, ועיקר העיקרים שבעיקרי האמונה. וזוהי חובתו וזכותו של כל יהודי. מי ששאנן בעניין זה חטאו גדול, ואף גדולי ישראל וצדיקי עולם אינם פטורים מכך… נהפוך הוא, דוקא הם חייבים בכך ביותר, כי בהם ובהשפעתם הדבר תלוי, ועל כן, אומר המדרש, שעל דבר זה עתידים הם לתת את הדין...
הואיל וכך, עלינו להתאחד ולדרוש ולתבוע מהקב"ה שיגאל אותנו מיד ממש… עלינו לצעוק שמשיח יבוא תכף ומיד... עלינו להרעיש עולמות ואפילו בדרך של חוצפה, כי חוצפה כלפי שמים, כאשר היא באה בכנות ובצדק, ומבטאת את הרצון הפנימי שלנו לגילוי אלוקות בעולם, היא הכרחית ומועילה. שהרי היא הביטוי לאהבה העצומה שלנו לאבינו שבשמים, שהרי אנו זועקים אליו ממעמקי נפשנו: אבינו מלכנו, רחם עלינו, שובה כבר אלינו!…
אסור לחדול מלזעוק, לדרוש, לתבוע, להפציר ולהתחנן להקב"ה שיגאל אותנו מיד, ובודאי שאין להתייאש, אלא לבקש ולחזור ולבקש, וזה צריך להיעשות בכל רגע ורגע של חיינו, עד שתישמע צעקתנו וניוושע תשועת עולמים. וכבר היה לעולמים שעם ישראל צעקו אל ה' ונושעו רבים ויחידים.
אין ישראל נגאלין עד שיחזרו ויתבעו את הגאולה בכל התוקף ובקול גדול
כל אדם צריך לקיים "ציפית לישועה" של מעלה, ולשון "ציפית" לשון "צופה נתתיך" כמו שצופה ומביט ורואה בכל עת שלא יבוא אויב ושונא, כך צריך איש ישראל לצפות בעיניו ובשכיות לבבו בכל זמן ועת, אולי יבוא אותו רגע מלך המשיח, ובכל עת יהיה לבו הומה עליו וצופה לישועת ה'… וע"י ציפיות וחיכיות לישועת ה' בכל רגע, בודאי תפעול למעלה הרבה… ותקרב את הגאולה (היכל הברכה, בראשית).
הרבי הריי"ץ מליובאוויטש אמר: אם היו כל ישראל יחד כגדול כקטן, אומרים: אבא, די כבר, רחם נא עלינו ושלח לנו משיחנו - ודאי היה משיח בא! (שיחת הרבי הריי"ץ שמח"ת ה'תרצ"ט).
החפץ חיים היה אומר: משיח צדקנו יבוא פתאום, אם רק נחכה לו. רגילים אנו לומר: כי מחכים אנחנו לך, ואחכה לו בכל יום שיבוא, אבל אנו אומרים זה רק בפינו ולבנו בל אתנו (שיחת הרבי הריי"ץ שמח"ת ה'תרצ"ט).
ואילו היינו מצטערים על גלות השכינה היינו נגאלים מיד (נועם אלימלך, שמות ד"ה: וישב)
כמה פעמים ביום אנו מבקשים על הגאולה אולם הבקשה בלבד אינה מספקת, יש לתבוע את הגאולה, כפועל שכיר המבקש את שכרו, שהדין הוא, שאם אינו תובע, אין חיוב לתת את שכרו בו ביום. כן אנו צריכים לתבוע את גאולתנו (חפץ חיים על הסידור סימן קס"ח).
ולכן יש מצוה להרבות בסיפור יציאת מצרים, כי זה מעורר אותנו לצפות לגאולה.
ועוד שראוי לנו ללמוד מאבותינו במצרים, שצעקו אל ה' ואז: ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה (שמות ב כג), וה' אומר: עתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי (שמות ג ט), ומפרש שם ה"כלי יקר": כי התפללו אלי בלב שלם
ויותר מזה: אע"פ שהי' מגיע קץ גלות מצרים, לא היו ראויים ליגאל כפי מעשיהם לולא מפני הצעקה הגדולה שעשו מרוב העבודה, וכששמע אלוקים את נאקתם ובזכרו ברית אבותם שלח את משה נביאו להעלות את ישראל מגלות הקשה שהיו עומדים בה (מנורת המאור ח"ד בחג המצות פ"ג).
וכשהאדם בצרה הישועה באה כאשר צועק במר נפשו לה' יתברך, והוא מרחם עליו… ועל דרך זה בגלות הכללית והבן (אוהב ישראל, פרשת בוא ד"ה: ויאמר חי).
גם הרבי מליובאוויטש מדבר על תביעת הגאולה, ואפילו בדרך של "חוצפה" דקדושה – לדפוק על השולחן: אם בני ישראל היו מבקשים ודופקים על השולחן ותובעים שמשיח צדקנו יבוא תיכף ומיד, "נאו" – היו פועלים כבר ביאת משיח צדקנו "נאו"… (ש"פ ויקרא ה’תשמ”ב).
ועוד אומר הרבי: אחד הסימנים ד"עקבות משיחא" הוא – "חוצפה יסגא", ובכן, יש להשתמש ב"חוצפה" לצד הטוב – לבקש ולדרוש מהקב"ה, עד לחוצפה ותביעה הכי גדולה, שמשיח צדקנו יבוא בפועל ממש, ובודאי יהי' הקב"ה שבע רצון מדרישה ותביעה זו, ויביא את משיח צדקנו בפועל ממש…
כפי הנראה הדבר היחיד שחסר הוא - החוצפה של בני ישראל לדרוש ולתבוע מהקב"ה שיביא את הגאולה… (מדברי כ"ק אד"ש מה"מ בעת ביקור הרבנים הראשיים מארה"ק, כז אדר שני ה’תשמ”ו).
באם כל בני ישראל יתדברו ביניהם ויצעקו שהם רוצים שמשיח יבוא, אזי הוא יבוא מיד, כהרף עין, ללא הבט על כך שזה בלילה ושאר הענינים שמובאים בגמ', אלא כפסק הרמב"ם ש"ישראל עושים תשובה ומיד הן נגאלין", וכמבואר בספרים שמשיח כבר ישנו, רק שצריך להאיר אצלו המקיף דח"י, ותיכף כשיאיר תהי' הגאולה השלימה במהרה בימינו (שיחת הרבי באחרון של פסח ה’תשט”ז).
וכל זמן שנמצאים עדיין בגלות צריכים להרעיש עולמות… ולהכריז ולבקש "ווי וואנט משיח נאו!!!
וכמו שהיה במצרים, שצעקו אל ה' וראו נפלאות גדולות, כן תהיה לנו ולאין ערוך יותר.
עוד בנושא גאולה ומשיח ובנושא אמונה ועוד הרבה מאמרים מעניינים באתר: חב"ד - אור אין סוף.
